שמי אורנית וכעת אני בשנתי הרביעית בפקולטה לרפואה בטכניון במסגרת התוכנית הרב-תחומית למצוינות. סיימתי תואר ראשון בהנדסת חשמל (גם כן בטכניון) ולפני ששיניתי מסלול, תכננתי להמשיך לתואר מתקדם בפקולטה לחשמל. למען האמת, המסלול כבר היה סלול. עבדתי באינטל בארכיטקטורת מעבדים ולקחתי קורסים נוספים שייעדתי עבור תואר שני. אז מה קרה? מייל שהגיע לחשבון הטכניוני שלי עורר את סקרנותי, וכשמגיעה הזדמנות מעניינת, אני צריכה לבדוק אותה. המייל סיפר על תוכנית חדשה שנקראת MedX ומזמינה סטודנטים בוגרי כל הפקולטות להשתלב במחקר רפואי. לא חשבתי שזה יכול להזיק, אז הגעתי ליום הפתוח וגם לראיון. הדילמה האמיתית החלה רק כשגיליתי שהתקבלתי. מצד אחד, מסלול קריירה בטוח עם הכנסה גבוהה. מצד שני, מסלול לא נודע, שטומן בחובו אפשרות להציל חיים.
זה הזמן לקפוץ עוד קצת אחורה לכיתה י"א. אי שם בתיכון, כחלק מהדרישות לבגרות הייתי צריכה לכתוב עבודה באנגלית על תחום כלשהו. הבחירה שלי היתה בשינה וחלומות ובעזרתה האדיבה של אחותי, למדתי איך לחפש ולקרוא מאמרים. העבודה התמימה הזו, גרמה לי להתאהב במוח. פחות או יותר מאז, המשיכה שלי ללמוד ולהבין את המוח בערה בי לצד האהבה למחשבים. לא במקרה הגעתי לעבוד באינטל על המעבד – המוח של המחשב.
ובחזרה לדילמה שלי, ואולי גם שלכם, אפשר להבין שהתוכנית לא רק קרצה לי מבחינת התרומה הפוטנציאלית לאנושות, אלה גם התכתבה עם החלום הישן שלי לחקור את המוח. אז עזבתי את אינטל ונפרדתי בידידות מהמנחה שלי מחשמל ונחתתי בפקולטה לרפואה בלי טיפת רקע ביולוגי. זה היה די מפחיד, אבל בעזרת היועצת שלי מהתוכנית בנינו ביחד תוכנית לימודים שתאמה לתחומי העניין שלי ובמקביל חשפה אותי לנושאים חדשים. כך גיליתי עוד מערכת מאוד מעניינת שהיום נמצאת במוקד המחקר שלי – מערכת החיסון.
תכנית המחקר המקורית שלי, היתה לחקור את האיטרקציות בין מערכת החיסון והמוח. שינויים שקרו, בניהם מגיפת הקורונה ועזיבת אחד המנחים שלי את הטכניון (דברים כאלה יכולים לקרות), הביאו לבניית תוכנית מחקר חדשה. כיום אני חוקרת את האינטרקציות בין תאי מערכת החיסון והרקמה, ובונה אלגוריתם שיעזור להבין מה מניע תהליכים דלקתיים. מערכת החיסון מורכבת הרבה יותר ממה שדמיינתי ובעלת השפעה ישירה על בריאות האדם. אחד הדברים שאני הכי אוהבת במחקר של מערכת החיסון (לפחות כמו שהוא מתבצע במעבדה שלי), הוא שהמעבר של גילויים מהמחקר לקליניקה הוא יחסית מהיר. אני מקווה שבעזרת האלגוריתם שאני מפתחת נוכל למצוא מטרות חדשות עבור תרופות, ושבעתיד, אולי בפוסט-דוקטורט, אוכל לחזור לחקור את שתי המערכות האהובות עליי ביחד.